חקירת אובדן תכשיטים ובניית גרסאות שקר

כל חקירה עוסקת למעשה בסך הכול בבדיקת הגרסה שמוסר הנחקר, על סבירותה ואמינותה כשלעצמה ובעיקר בהעמדת גרסאות אחת מול השנייה,

ובחינה מדוקדקת של הפרטים הקטנים.

כשמדובר בחקירות אבדן תכשיט המכוסה במסגרת פוליסת כל הסיכונים, קיים בדרך כלל מיעוט עדים, ויוצא מכך מיעוט גרסאות.

לעיתים מדובר בחקירה של אחד על אחד, חוקר מול נחקר, ולך תוציא מזה מסקנות...

  למעשה בפועל כמה שיש פחות עדים כך קשה יהיה להגיע לחקר האמת ולא משנה באיזה אירוע מדובר.

  אספר כאן על אחת ממאות חקירות דומות שביצעתי (בשלושת העשורים האחרונים) בגין תביעות של אובדן תכשיטים שהוגשו לחברות הביטוח.

  באחד הימים נשלחתי לבת ים בעקבות תביעה של אישה שדיווחה על אבדן צמיד יקר מאד באיזשהו מועדון בטיילת של העיר.

  הפוליסה הייתה חדשה יחסית, בת כמה חודשים והצמיד שאבד, לכאורה, היה הפריט היקר ביותר בפוליסה, בערך של כמה אלפי דולרים.

  הגעתי לביתה של התובעת ללא התראה מוקדמת, וגביתי את גרסתה למקרה.

  בתחילת החקירה הוברר כי מדובר בזוג צעיר, באמצע שנות ה-20 לחייהם.

   לדברי האישה, היא בילתה במוצאי שבת עם בעלה ובתה בת הארבע ועם זוג שכנים, באחד המועדונים.

   בערך בחצות חזרו בני הזוג הביתה, ורק שם, כשהתפשטה, גילתה שהצמיד נעלם.

המבוטחת מסרה לי בעדות שמיד דיווחה על כך לבעלה, ויחד קראו לשכן, דוד, שהיה איתם במועדון.

על פי עצתו של דוד, נסעו יחד איתו למשטרה, דיווחו על אבדן הצמיד היקר, וחזרו הביתה.

כמקובל במקרים כאלה, ביקשתי ממנה בסוף החקירה לערוך סקירת תכשיטים.

 

                                         בעבר בחקירות מהסוג הזה קרה  פעמים רבות, בשלב זה שנמצא התכשיט האבוד, וחשבתי שקיימת אפשרות שאולי כך יהיו הדברים גם במקרה זה,

   

    אבל לא עלה בידי לסקור את התכשיטים.  

     לדבריה של המבוטחת, בעלה החביא את התכשיטים במקום סודי, שאפילו היא לא יודעת עליו, ולכן ביקשה שאפנה אליו ואברר איתו את העניין.

     מאחר שהבעל שהה באותו הזמן במקום עבודתו נפרדתי בשלב זה מהמבוטחת לשלום.

     ניצלתי את שהותי בבניין המגורים של המבוטחת על מנת למצוא את השכן ורצה הגורל שלגמרי במקרה נתקלתי בו בחדר המדרגות.

אמרתי לו שאני חוקר מחברת הביטוח, וביקשתי ממנו שיספר לי על המקרה.

ישבנו אצלו בדירה והוא סיפר שהם באמת בילו יחד בשבת, וששכנתו איבדה איזה שרשרת.

 

על פי גרסת השכן התגלה אבדן השרשרת עוד במועדון. הם מיד שאלו אם מישהו ראה או מצא, ומשהאבידה לא נמצאה, נסעו מהמועדון ישירות למשטרה.

למחרת חזרתי פעם נוספת לבית הזוג שתבע את ערך הצמיד.

פגשתי את הבעל, שמסר, במקרה, גרסה זהה לגרסת השכן לגבי המקום בו גילתה האישה את אבדן הצמיד.

בשלב זה קראתי לאשתו, ואמרתי לה בפניו לחזור על גרסתה. היא כמובן, סיפרה שוב שרק בחדר השינה התגלה לה שהצמיד שענדה נעלם.

בעקבות זאת, ניסו בני הזוג במשך דקות ארוכות לשכנע אחד את השני בדבר מקום הגילוי, ולבסוף הגיעו לסיכום שבו הודה הבעל שאולי התבלבל.

שוב ביקשתי לערוך סקירת תכשיטים. הפעם אמר הבעל שהתכשיטים מפוזרים במקומות שונים בבוידם, והוא לא יכול להראות לי אותם עכשיו.

הוא ביקש ממני לקבוע יום ושעה, להודיע על כך, ואז יראה לי את התכשיטים.

מבחינתי זה הוביל לאחת משתי אפשרויות. או שהתכשיטים שהוצגו לסוקר בזמן רכישת הפוליסה הם לא של הזוג, או שהם לא של הזוג.

כשהפגישה נסתיימה, קבענו פגישה נוספת בנוכחות סוכנת הביטוח שלהם. באותו מועד הסברתי למבוטחים שאני מציע להם את עסקת חייהם לפיה הם יוותרו על התביעה,

ואני אוותר על הגשת תלונה למשטרה.

הבעל עוד ניסה להתמקח איתי על גובה הפיצוי, אך אני עמדתי על שלי, שרק נושא התלונה נתון למיקוח, אם בכלל. בסופו של דבר הוא קיבל את עמדתי, ויתר על התביעה,

ותוך זמן קצר הפסיקה חברת הביטוח לבטחם.

מוסר השכל, אם כבר מחליטים לרמות ולבנות סיפור יש לתאם גרסאות עד לאחרון הפרטים הקטנים ובמילים אחרות לא כדאי לחבר שותפים לשקר ותמיד עדיף "שקר בלי רגליים...".